לא ניתן לשלול את הפטור לפי סעיף 19(ג)(1) מתא משפחתי לו
יש יותר מדירת מגורים אחת
בעקבות עררים מס' ימ – 13/ 64+101+123- 81 הרצברג משה ואח' נ' הו"מ לתו"ב י-ם*
מאת עוה"ד צבי שוב ויפעת בן אריה
ביום 4.6.13 נתנה החלטה ע"י ועדת הערר מחוז ירושלים, ע"י כב' יו"ר הועדה עו"ד גלעד הס בעניין עררים מס' ימ – 13/ 64+101+123- 81 הרצברג משה ואח' נ' הו"מ לתו"ב י-ם ששלושתם העלו סוגיה עקרונית משותפת וזהה לעניין היקף הפטור המפורט בסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית והיא האם יש לקבוע כתנאי לזכאות לפטור, כי הדירה בגינה מבקשים את הפטור היא דירת המגורים היחידה של מבקש הפטור או של התא המשפחתי שלו.
במאמר מוסגר ציינה ועדת הערר כי לסוגיה שנדונה בפניה אין משמעות האם הפטור מבוקש לפי סעיף 19(ג)(1) או 19(ג)(2) ולשם הנוחות, התייחסה היא לשניהם כבקשה לפטור לפי סעיף 19(ג)(1).
הועדה המקומית גרסה כי כאשר למבקש הפטור, או לתא המשפחתי שלו, זכויות בדירת מגורים נוספת, הדבר שולל באופן מקדמי את הזכאות לפטור לפי סעיף 19(ג)(1) מבלי שנדרש כלל לבדיקת יתר התנאים. לפיכך, טרם מתן פטור לפי סעיף 19(ג)(1) [או כאמור גם פטור לפי סעיף 19(ג)(2)] מבקשת הועדה המקומית כי מבקש הפטור יצהיר כי התא המשפחתי שלו הינו בעל זכויות אך ורק בדירה נשוא הבקשה לפטור וכי אינו בעל זכויות בדירת מגורים נוספת. כך שהיה ומבקש הפטור הינו בעל זכויות בדירה נוספת, הועדה המקומית לא תעניק את הפטור המבוקש.
מנגד, העוררים בעררים השונים טענו כי אין בלשון החוק/בתכליתו כל הוראה המגבילה את מתן הפטור בתנאי הקובע כי למבקש ההיתר, או לתא המשפחתי שלו, אין זכויות בדירת מגורים נוספת.
לשם קביעת ועדת הערר, בחנה היא את ההלכות ופסיקות בתי המשפט וועדות הערר בקבעה כי המהות העומדת מאחורי הנ"ל מתמצת בעקרון הפשוט ולפיו החוק מקנה לכל משפחה בישראל זכות לדירה אחת בת 140 מ"ר בפטור מהיטל השבחה וזאת מטעמים סוציאליים. כל בניה או מכירה של מ"ר נוסף מעל ה – 140 מ"ר אינו נחשב עוד כ- מ"ר "סוציאלי" אלא כמ"ר "מותרות", ובגינו יש לשלם היטל השבחה, קרי לשתף את הקהילה בהתעשרות של הפרט כתוצאה מהאקט התכנוני. היינו, הדגש הינו על סך המ"ר במקרקעין שיש לאזרח ולא על מספר יחה"ד ו/או החלוקה ביניהן.
ועדת הערר ציינה כי בעוד כי להגבלת הפטור בסך של 140 מ"ר יש עיגון לשוני בחקיקה ובהיסטוריה התחיקתית, הרי שלהגבלת הפטור לפי מספר הדירות שיש לאזרח, אין כל עיגון, ולו גם קלוש, בלשון החוק. לכן מבחינה תכליתית סברה ועדת הערר כי על הפטור להגשים מטרה סוציאלית מצד אחד, כך שהפטור יינתן לתא משפחתי לצורך דירת מגורים, ומצד שני, שלא תפגע קופת הקהילה הנזקקת לכספי היטל ההשבחה. לפיכך הגיעה ועדת הערר למסקנה כי הפרשנות הנכונה המגשימה בצורה הטובה ביותר את שתי התכליות (הסוציאלית מחד, והשתתפות הקהילה בהתעשרות), ואשר עדיין ניתן למצוא לה עיגון בלשון החוק, או למצער בפסיקה, הינה הגבלת הפטור לפי הזכויות שיש לתא המשפחתי במקרקעין ולא ביחידות הדיור.
לפיכך, לטעמה של ועדת הערר, לא ניתן לשלול את הפטור לפי סעיף 19(ג)(1) מתא משפחתי לו יש יותר מדירת מגורים אחת, עם זאת הבהירה ועדת הערר בהחלטתה באילו מקרים יינתן הפטור וכיצד יחושב כאשר קיימים זכויות נוספות או יחידות דיור נוספות.
במסגרת החלטתה קבעה ועדת הערר בין השאר כי במסגרת תחשיב הפטור לפי סעיף 19(ג)(1) יש להביא בחשבון במצב הקודם את סך הזכויות של התא המשפחתי במקרקעין נשוא הבקשה לפטור;
עוד קבעה ועדת הערר כי תא משפחתי זכאי לפטור אחד ויחיד מכוח סעיף 19(ג)(1) וכאשר ניתן לתא המשפחתי פטור שכזה, במקרקעין כלשהם בישראל, אין זכאות לפטור נוסף;
יתרה מכך קבעה ועדת הערר כי אין להביא בחשבון בעת תחשיב הפטור זכויות של התא המשפחתי במקרקעין אשר אינם המקרקעין נשוא הפטור.
*את העוררים בערר 64/13 ייצג מר אריק לב, בערר 101/13 עו"ד רן פליישר ובערר 123/13 עו"ד דוד כהן.
