חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

היטל השבחה – תא"ק 13240-12-14 הנכסים בתיק הוצל"פ 12-130 נ' הועדה המקומית לתו"ב פרדס חנה כרכור.ע"א 44846-10-12 יעקב זאדה ואח' נ' עיריית רחובות ואח'.

.

.

החזר היטל השבחה – בתוספת איזו ריבית?

מאת עו"ד צבי שוב ועו"ד אריאל פל

מהי הריבית הנכונה אשר על הוועדה המקומית לשלם, מקום בו עליה להשיב סכום היטל השבחה שנגבה ביתר? זו השאלה שעומדת בבסיס ניוזלטר זה.

הרינו לעדכן על שני פסקי דין סותרים שנתנו לאחרונה, אמנם על ידי ערכאות שונות, אך בהפרש של מספר ימים בעניין השאלה הנ"ל.

שם ומס' הליך: תא"ק 13240-12-14 הנכסים בתיק הוצל"פ 12-130 נ' הועדה המקומית לתו"ב פרדס חנה כרכור.

ערכאה: בבית משפט השלום בחדרה – בפני כב' השופטת הדסה אסיף.

תאריך פסק הדין: 15.4.15. ב"כ התובעת : לא פורט

בנסיבות פסק הדין הנ"ל, סירבה הרשות להשיב את סכומי היטל ההשבחה שגבתה חרף פסיקה מפורשת של בית המשפט העליון ולפיה, לא היה מקום לחייב את התובע [שהינו כונס נכסים שמונה במסגרת הליכי פירוק] בתשלום ההיטל ההתנהלות האמורה הובילה את התובע להגיש את התביעה דנא, ורק לאחר הגשתה הואילה הרשות להשיב לתובע סכום שבעיקרו מהווה את סכום הקרן. שאלת הריבית היא שנותרה במחלוקת בין הצדדים.

בית משפט השלום קבע כי חובת ההשבה של הרשות קמה מכח צירופן של ההוראות בסעיף 15 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") וסעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם-1980 (להלן: "חוק ההצמדה").

עוד קבע בית המשפט קבע כי לפי סעיף 6 לחוק ההצמדה וההגדרה של תשלומי פיגורים, על הנתבעת להשיב, בנוסף לקרן, הפרשי הצמדה וכן ריבית צמודה בשיעור של 0.5% לחודש, כאשר ההפרש האמור יחול "מיום שילומו של תשלום היתר עד יום החזרתו".

בית משפט השלום ציין כי גם לו הייתה חלה הוראת סעיף 17 לתוספת השלישית לחוק, המתייחסת למקרים שבהם ההחלטה על הפחתת החיוב בהיטל או ההחלטה על ביטולו ניתנה בהליכים שהיו בפני וועדת ערר או בפני שמאי מכריע, היה על הרשות להשיב את הסכומים ששולמו בתוספת תשלומי פיגורים כמשמעותם בחוק ההצמדה. בית משפט השלום הבהיר, כי העובדה שסעיף 17 מחריג את הוראות סעיף 6 לחוק ההצמדה, אינה משנה את שיעור הפרשי ההצמדה או הריבית, אלא שהיא מבטלת את המנגנון שקבוע בסעיף 6 ולפיו אם מוחזר התשלום בתוך 30 יום מיום ששולם, יהיו ההפרשים לפי שיעור העלייה של המדד בלבד.

לבסוף קבע בית משפט השלום, כי הוא סבור שהינו נטול סמכות להתערב בשיעור הריבית הקבועה כאשר זו נקבעה באופן מפורש בחוק ושבכל מקרה בנסיבות העניין, התנהלותה של הרשות אינה מצדיקה התערבות לטובתה.

מנגד:

שם ומס' הליך: ע"א 44846-10-12 יעקב זאדה ואח' נ' עיריית רחובות ואח'.

ערכאה: בבית משפט המחוזי מחוז מרכז – בפני כב' השופט יעקב שינמן.

תאריך פסק הדין: 12.4.15

ב"כ המשיבות: ע"י עו"ד יעקב ברכה ממשרד פריש, שפרבר, עו"ד ושות'

בנסיבות פסק הדין הנ"ל של בית המשפט המחוזי, שילמה המערערת "תחת מחאה" היטל השבחה בסך של 3,573,822 ₪ לפי דרישת הרשות כתנאי למתן אישורים ללשכת רישום המקרקעין. בהמשך ולאחר שנוהל הליך מול שמאי מכריע נקבע שיעור ההיטל על סך של 1,623,768 ₪ ומשכך השיבה הרשות את הסכום ששולם ביתר, בתוספת הפרשי הצמדה ממועד תשלום ההיטל ועד למועד ההשבה.

הערעור הוגש על פסק דינו של בית משפט קמא אשר הגיע למסקנה, כי אין בסיס לחייב את הועדה המקומית בתשלום ריבית פיגורים שכן לא היה איחור בביצוע ההחזר, אך קבע כי היה על הרשות להשיב למערערת את סכום ההחזר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית"), ממועד הגבייה ועד למועד ההשבה.

לאחר שסקר בית המשפט את התכלית החקיקתית של חוק פסיקת ריבית וחוק התכנון והבניה הגיע למסקנה כי סעיף 17 לתוספת השלישית לחוק [תוספת ריבית הפיגורים], חל רק במקרה של פיגור בהשבה העולה על 30 ימים מיום מתן החלטת השמאי המכריע בדבר הפחתת היטל ההשבחה ועד ליום ההשבה בפועל. בית המשפט הסביר כי הרציונל של חיוב בתשלום ריבית עונשית, אין לו מקום לגבי חיוב שנעשה כדין – שהינו בענייננו, החיוב בתשלום היטל השבחה על פי קביעת שמאי הועדה, שכן רק בעת שמתקבלת השומה המכרעת מסתבר בדיעבד, ששומת שמאי הועדה הייתה מוטעית.

בית המשפט הדגיש, כי החרגת סעיף 6 לחוק ההצמדה מסעיף 17 לתוספת השלישית לחוק אין משמעה בשום פנים ואופן תשלום ריבית פיגורים במקרה של צורך בהחזר. ההחרגה האמורה, מטרתה להחריג את הסדר ההפחתה הייחודי של ריבית 0.5%, לאחר 30 ימים, מהמועד בו הודיע האזרח לרשות המקומית על הסכום ששולם ביתר, ועל ידי כך, למעשה, נוצרה בסעיף 17 הסימטריה, בין שיעור ריבית הפיגורים שמשלם אזרח לרשות לבין שיעור ריבית הפיגורים שמשלמת הרשות לאזרח במקרה של השבה, שניהם בתום 30 ימים מהמועד בו הודע לרשות על כך שהתשלום בוצע ביתר, ולענייננו – ממועד בו ניתנה השומה המכרעת, שאז הסתבר לרשות כי הגבייה שנעשתה קודם לכן נעשתה בטעות.

לבסוף, קבע בית המשפט כי התוצאה אליה הגיע בסופו של דבר בית משפט קמא ולפיה על הרשות להשיב לחייב את תשלום היתר שגבתה ממנו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית, הינה תוצאה המתיישבת היטב עם הוראות החוק, עם התכלית והפתרון הנכון והצודק בכל היבט. תוצאה זו, אף עולה בקנה אחד עם הסדר הפשרה אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה בעניין במסגרת ת"צ 26550-03-12, אולפינר ואח' נ' עיריית ראשון לציון, במסגרתה הושגה פשרה אשר קיבלה את אישור בית המשפט ולפיה הרשות תישא בתשלום ריבית עונשית אך ורק מתום 30 יום מאז פסיקת השמאי המכריע ועד אז יחולו הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק פסיקת ריבית.

הערת מערכת:

שאלת החלת הריבית הינה ברת השפעה רבה על דרך ההתנהלות בכל הנוגע לטיפול בהיטל השבחה, ההמלצה האם לשלם את ההיטל או לעכב תשלומו, למרות או בעת ניהול ההליכים עלולה להוביל לתשלום ריבית ניכרת, נראה כי בתי המשפט לא רואים עין בעין את ההכרעה בעניין זה וסביר כי בית המשפט העליון יאמר את דברו בסוגיה זו, אם כי יש לקוות כי אמירה זו תהא רלוונטית גם לחלות ריבית במקרה של עיכוב על ידי הנישום.

עם זאת, נראה כי הדרך הנכונה יותר הינה לתקן את החוק ולקבוע ריבית אחידה שאינה ריבית עונשית וכללים ברורים בכל הנוגע לסוגיה כה מהותית זו.

שתפו אותי

עדכונים אחרונים

דילוג לתוכן